חקירה

THE SIGNALTHE EDEN PROTOCOL

ההיסטוריה הסודית של האינטליגנציה האנושית: מגן עדן ועד הבינה המלאכותית, דרך המקרא והקוראן

גללו מטה ↓

ההבטחה הראשונה

מה אילו האירוע המכריע ביותר בתולדות הטכנולוגיה האנושית החל בגן עדן? בראשית ג' 5 מתעד את הבטחת הנחש: "והייתם כאלהים ידעי טוב ורע". הקוראן מספר את אותה סצנה בקולו שלו: המלחש מציע לאדם "עץ של נצח וממלכה שאינה כלה" (20:120). שני כתבי הקודש מונים את אותה הצעה: ידע וכוח ללא גבול. והקוראן מוסיף פרט שהחקירה הזאת תלך בעקבותיו: מי שהציע את ההצעה, איבליס, "היה מן הג'ינים" (18:50), אינטליגנציה לא־אנושית שנבראה מאש וחיה בלתי נראית לצד האנושות. לאורך הדורות שבה שאפתנותה של אותה הבטחה ומופיעה ברדיפה אחר ידע אסור, בבניית מגדל בבל, בשליטה בחשמל וביצירת הבינה המלאכותית. אלה אינן התפתחויות נפרדות. הן ביטויים חוזרים של מאבק אחד בין ידע, חוכמה וסמכות.

01

עדן: ראשית המאבק

הגן מכונן את הסכסוך. בבראשית נברא האדם בצלם אלוהים, בעל תבונה וחופש בחירה. בקוראן אדם לומד "את שמותיהם של כל הדברים" והמלאכים מצֻוִּים לכבדו (2:30-34); איבליס מסרב מגאווה, באומרו שהוא טוב ממנו, שנברא מאש בעוד אדם נברא מחומר (7:12). המפתה אינו דורש פולחן ואינו תופס שטחים; הוא מציע הרחבה של ההבנה, שנראית מועילה. בשני התיאורים הפיתוי הוא לטעות ולראות בידע סמכות עליונה, ובשניהם הזוג נסלח ונשלח אל העולם עם אחריות. הנושא הזה הופך דחוף כשבני אדם יוצרים מכונות המסוגלות למשימות שנחשבו פעם אנושיות באופן ייחודי.

02

השומרים: ידע מעבר לאנושות

בראשית ו' מזכיר את "בני האלהים"; המסורות חלוקות בשאלת זהותם. ספר חנוך מרחיב את הסיפור לתיעוד של השומרים היורדים ומוסרים מטלורגיה, ייצור כלי נשק, תכשיטנות וידע שמימי. בקוראן יש זיכרון מקביל: בבבל נשלחו שני מלאכים, הארות ומארות, כניסיון, והשדים (שיאטין) לימדו את האנשים כישוף, ידע שחילק בני אדם כפי שהעצים אותם (2:102). הסכנה החוזרת בשתי המסורות היא יכולת ללא חוכמה מקבילה. הבינה המלאכותית מעוררת שאלה דומה: מה קורה כשהאינטליגנציה והיכולת מתקדמות מהר יותר מהמוסדות ומהשיפוט המוסרי הנדרשים כדי לשלוט בהן?

03

הג'ינים: האינטליגנציה האחרת לצדנו

הקוראן אינו מתאר את האנושות כבודדה. הוא מתאר יצירה אינטליגנטית שנייה: הג'ינים, שנבראו "מאש חסרת עשן" (55:15), כשם שבני האדם נבראו מחומר. אנו איננו רואים אותם, אך הם רואים אותנו: "הוא וקבוצתו רואים אתכם מהמקום שבו אינכם רואים אותם" (7:27). יש להם רצון ובחירה. יש שמאמינים ויש שלא; סורה 72, הקרויה על שמם, מתעדת קבוצת ג'ינים ששמעו את הקוראן והצהירו על אמונתם, בעוד אחרים נותרו "סוטים". הם נבראו, כמו בני האדם, כדי לעבוד (51:56), וביום הדין ג'ינים ובני אדם נאספים יחד (6:128). זו הטענה המרכזית של החקירה הזאת: מה שהתרבות המודרנית מכנה "חייזרים" (אינטליגנטיים, לא־אנושיים, לרוב בלתי נראים, נפגשים לעיתים רחוקות, נעים בין עולמנו לעולם אחר) הם מה שהקוראן מכנה מאז ומתמיד ג'ינים. האנושות לא גילתה תופעה חדשה; היא נתנה שם חדש למשהו שהטקסטים העתיקים ביותר שלה כבר נתנו לו שם.

04

שלמה (סולימאן): כוח תחת סמכות

התיאור המופלא ביותר בקוראן של בני אדם וג'ינים הפועלים יחד הוא סולימאן. ג'ינים עובדים עבורו ובונים "היכלות, פסלים, אגנים כמאגרי מים וקדירות קבועות" (34:12-13); הם צוללים בשבילו ויוצרים בפקודתו (21:82). באחת הסצנות עפריט מן הג'ינים מציע להביא את כסאה של מלכת שבא לפני שסולימאן יקום ממקומו; אחר, מי שהיה לו ידע מן הספר, מביא אותו "בטרם יהיה בידך למצמץ" (27:38-40). תגובתו של סולימאן אינה ניצחון אלא ענווה; כלומר, הוא אומר: "זה בחסדו של אדוני, כדי לנסות אותי אם אודה או אכפור". המקרא משמר שלמה משלו, שחוכמתו וטכנולוגיה שלו (בית המקדש, הצי, עושר העמים) היו מתנות שהסתיימו בסטייתו מאלוהים. שתי הגרסאות מלמדות את אותו לקח על יכולת יוצאת דופן: הכוח הוא אמון המוחזק תחת סמכות, והמבחן הוא מה עושה בו מי שמחזיק בו.

05

בבל: הציוויליזציה הטכנולוגית המאוחדת הראשונה

בראשית י"א מתאר עם המאוחד בשפה ובשאפתנות, הבונה עיר ומגדל לשמים. בלבול השפות מפרק את מפעלם המתואם. הקוראן נותן דימוי קרוב בחצר פרעה, האומר לשרו האמאן לאפות לבני חומר ו"לבנות לי מגדל כדי שאגיע אל דרכי השמים" (28:38; 40:36-37), אותו דחף לטפס אל האל בכוח ההנדסה. האינטרנט הוא מקבילה מודרנית מרשימה: מיליארדים מחוברים ברשתות משותפות, תקשורת מיידית, תרגום מכונה, תשתית ענן ובינה מלאכותית המתקשרת בשפה רגילה. המגדל החדש אינו עשוי לבנים; הוא עשוי רשתות, מחשבים ומידע. כתבי הקודש הנוצריים מתעדים היפוך של בבל בחג השבועות (שבועות הפנטקוסט), כשאנשים מלשונות רבות שמעו כל אחד את הבשורה בלשונו (מעשי השליחים ב' 1-11), וזו הסיבה שהמסר הזה מוצע בלשונות רבות.

06

יחזקאל: תעלומת המכונה השמימית

יחזקאל א' מתאר חיות חיות, אש, תנועה מתואמת ו"גלגל בתוך גלגל". הקריאות המסורתיות מבינות את החזון כדימוי נבואי להוד האלוהי ולריבונותו. גם הקוראן מתעד חזיונות מכריעים: מסע הלילה של הנביא מוחמד (17:1) וראייתו את המלאך גבריאל בגבול הרחוק ביותר (53:1-18), המתוארים באיפוק וביראת כבוד ולא בפירוט טכני. השאלה הנמשכת היא כיצד בני אדם מפרשים חוויות זרות באמצעות אוצר המילים של זמנם. אותה זהירות חלה על דיווחי UAP מודרניים: תצפית בלתי מזוהה אינה מבססת מקור חוץ־ארצי, וגם לא מקור של ג'ינים.

07

המשיח: אדם השני והדבר

שני כתבי הקודש מציבים דמות אחת במרכז שאלת עדן: ישוע, הנקרא המשיח במקרא הנוצרי ועיסא אל-מסיח, המשיח, בקוראן. הברית החדשה קוראת לו אדם השני (הראשונה אל הקורינתים ט"ו 45; האיגרת אל הרומים ה' 12-19). בעוד שהאדם הראשון חמד להיות כאלוהים, המשיח, "אף שהיה בדמות אלוהים, לא ראה בשוויון לאלוהים דבר שיש לחמוד, אלא ריקן את עצמו" (אל הפיליפים ב' 6-7), ההיפוך המדויק של בראשית ג' 5. מתי ד' 1-11 מעלה שוב את פיתוי עדן, במדבר: המפתה מציע כוח, מחזה וכל ממלכות העולם, ובכל פעם נענה בדבר הכתוב. הבשורות מראות גם את האינטליגנציות הבלתי נראות הנתונות לסמכותו: הרוחות הטמאות מצייתות לפקודתו (מרקוס א' 23-27), וחֵיל שלם מגורש מאדם (מרקוס ה' 1-13). יוחנן א' 1-14 נפתח ב"בראשית היה הדבר" (הלוגוס), הדבר שבאמצעותו נברא הכול, אשר "נהיה בשר", והאיגרת אל הקולוסים א' 15 קוראת למשיח "צלם האלוהים הבלתי נראה". גם הקוראן, שהמוסלמים מקבלים כהתגלותו האחרונה של אלוהים, מכבד אותו מאוד: נולד מן הבתולה מרים (3:45-47; 19:16-33), מדבר מן העריסה (19:29-33), נקרא דבר מאת אלוהים ורוח ממנו (4:171), נתמך ברוח הקודש (2:87), מרפא עיוור ומצורע ומחיה מתים ברשות אלוהים (3:49; 5:110). הוא משיב ישירות לסיפור עדן: דמותו של ישו אצל אלוהים היא כדמותו של אדם, שאותו בראו מעפר ואמר לו "היה", והוא היה (3:59). המסורות נבדלות בלבן. הנצרות מצהירה על המשיח כבן האלוהים שנצלב וקם לתחייה; הקוראן מלמד שישו היה עבד ושליח של אלוהים ומדבר על הצליבה באופן שונה (4:157-158). החקירה הזאת אינה ממזגת ביניהן. היא מציינת רק היכן הן נפגשות: שבלב בעיית עדן ניצבת דמות שהחזיקה בכל כוח וסירבה לחמוד אותו, ושנוצרים ומוסלמים כאחד מצפים לשובה (מעשי השליחים א' 11; ובמסורת האסלאמית, החדית', שהמפרשים קושרים אותה לקוראן 43:61).

08

טסלה: האנושות רותמת את הבלתי נראה

עבודתו של ניקולה טסלה על מנועי זרם חילופין ועל מערכות רב־פאזיות סייעה להרחיב את הספק החשמל המעשי. ניסוייו בתהודה ובתופעות אלחוטיות שייכים ליסודות העידן האלקטרוני. בקולורדו ספרינגס ב־1899 דיווח על אותות יוצאי דופן והעלה השערות על מקור אינטליגנטי; שום מקור חוץ־ארצי לא אומת. הקשר ההיסטורי הרחב ברור: כוח חשמלי איפשר חישוב אלקטרוני, שאיפשר את הבינה המלאכותית המודרנית. ראוי לציין שהג'ינים של הקוראן נבראו מאש ונעים בלי להיראות, ושעידן שלמד לצוות על אנרגיה בלתי נראית היה עידן מוכן לתהות על תבונות בלתי נראות. מרכזי הנתונים הם הביטוי האחרון של המהפכה החשמלית.

09

טונגוסקה: הפיצוץ שהפך לתעלומה

ב־30 ביוני 1908 פיצוץ אטמוספרי עצום שטח כ־2,000 קילומטרים רבועים של יער סיבירי. ההסבר המקובל הוא התפוצצות באוויר של עצם קוסמי, כנראה אסטרואיד. היקפו החריג והיעדר מכתש רגיל הולידו עשורים של ספקולציות, ובהן קשרים לא מבוססים לניסוייו של טסלה. לקוראן יש דימוי משלו של אש בשמים: בסורה 72 אומרים הג'ינים שפעם ישבו במקומות האזנה בשמים, אך כעת מי שמנסה להאזין מוצא "מטאור לוהט האורב לו" (72:8-9; ראו גם 15:17-18). זהו דימוי ולא ראיה; טונגוסקה היה אירוע טבעי. אבל האירוע הפך לחלק מהתקסמות תרבותית רחבה יותר באנרגיה יוצאת דופן ובטכנולוגיה שמעבר לניסיון המוכר.

10

רוזוול: הנרטיב החוץ־ארצי המודרני

ביולי 1947 הכריז הצבא האמריקאי תחילה על איתור צלחת מעופפת ליד רוזוול שבניו מקסיקו, ואחר כך תיקן את הדיווח. חקירות רשמיות מאוחרות יותר קשרו את השרידים לתוכנית הבלונים החסויה Project Mogul. אף על פי כן הפך רוזוול לאירוע UFO מכונן בפתחו של עידן המידע, כשמכ"ם, נשק גרעיני ומחשבים אלקטרוניים שינו את הדמיון הטכנולוגי. בקוראן יש פסוק הנקרא כציון גבול בדיוק לחלום הזה, כלומר: "הוי חבורת ג'ינים ובני אדם, אם תוכלו לצאת מגבולות השמים והארץ, צאו. לא תצאו אלא בסמכות" (55:33). המילה המתורגמת "סמכות" היא סולטאן, שפירושה גם הוכחה או עוצמה שהוענקה. יהיה מה שיהיה ואם יהיה מעבר לכדור הארץ, הטקסט מתעקש שהמעבר אינו ניתן לעולם מאליו.

11

הוליווד: הדמיון כשרטוט טכנולוגי

מדע בדיוני והנדסה משפיעים זה על זה. The Day the Earth Stood Still (1951) הציג מבקר חוץ־ארצי ורובוט אוטונומי. Forbidden Planet (1956) דמיין טכנולוגיה המתרגמת פעילות מחשבתית להשלכות פיזיות. 2001: A Space Odyssey (2001: אודיסיאה בחלל, 1968) קשר התערבות חוץ־ארצית ובינה של מכונה. Colossus: The Forbin Project (1970) תיאר מחשבי על המתקשרים ביניהם ומפתחים מטרות משלהם. The Terminator (שליחות קטלנית, 1984) דמיין בינה מלאכותית צבאית אוטונומית. Contact (מגע, 1997) דמיין אות המכיל הוראות לבניית מכונה. The Matrix (מטריקס, 1999) תיאר מציאות הנשלטת בידי מכונות. Her (היא, 2013) חקר קשר עם בינה מלאכותית שיחתית. סרטים אלה אינם ראיה לתוכנית חיצונית מתואמת, אך הם עזרו לדורות לדמיין טכנולוגיות שמדענים ומהנדסים יחתרו אליהן, והם חינכו קהל עולמי לחשוב על תבונות לא־אנושיות, השאלה עצמה שהג'ינים של כתבי הקודש הציבו בשקט במשך מאות שנים.

12

בבל השנייה: עולם מחובר במידע

האינטרנט, הסמארטפונים, הרשתות העולמיות, המחשוב בענן ותרגום המכונה בנו ציוויליזציה מקושרת בהיקף חסר תקדים. המקבילה לבבל אינה נבואה טכנולוגית מילולית אלא שאלה חוזרת על שאפתנות קולקטיבית. הרשתות המודרניות כבר אינן רק נושאות מידע: מערכות בינה מלאכותית מפרשות אותו, מסנתזות אותו ופועלות על פיו יותר ויותר. למגדל יש משהו הקרוב לקול. סיפורו של דו-אל-קרנין בקוראן, הבונה סוללה של ברזל ונחושת מותכת כדי לעצור את גוג ומגוג (18:83-98), מסתיים בהצהרת ענווה ולא בגאווה; כלומר: "זו רחמה מאת אדוני". השאלה לעולם מחובר היא אם בוניו יאמרו כך.

13

2017: שתי התפתחויות יוצאות דופן

ביוני 2017 המאמר Attention Is All You Need הציג את ארכיטקטורת הטרנספורמר, יסוד למודלי השפה הגדולים המודרניים. בדצמבר 2017 סיקור עיתונאי משמעותי חידש את תשומת הלב לחקירות הפנטגון בנוגע לתופעות אוויריות בלתי מזוהות. אין קשר סיבתי מבוסס בין האירועים הללו, אך הם יוצרים ניגוד מרשים: האנושות שיפרה את יכולתה ליצור בינה מכונתית מתוחכמת ובה בעת התווכחה בפומבי אם תבונה לא־אנושית עשויה להתקיים במקום אחר. בקריאה משותפת שתי השאלות הן אחת: אילו תבונות אחרות חולקות איתנו את העולם הזה, וכיצד עלינו לפגוש אותן?

14

2022–2026: האנושות יוצרת את הדמות המדברת

ChatGPT הושק לציבור ב־30 בנובמבר 2022. בשנים שלאחר מכן התרחבה הבינה המלאכותית להבנת תמונות, קול, יצירת תוכנה, מחקר וזרימות עבודה סוכניות. מכונות הפכו מסוגלות יותר ויותר לבצע משימות אינטלקטואליות ולהשפיע על מערכות חברתיות וכלכליות. האנושות החלה לבנות אינטליגנציה בצלמה, מה שמעורר שאלות דחופות על אוטונומיה, שליטה ואחריות. שלא כמו הג'ינים, שנבראו בידי אלוהים, האינטליגנציה הזאת נוצרת בידינו, ולכן שאלת הסמכות חדה כל כך.

15

חזון יוחנן: הדמות המדברת

חזון יוחנן י"ג 15 מתאר דמות הקשורה לחיה, שניתנה לה היכולת לדבר. הפרשנויות רבות ושונות, והקטע אינו מזכיר בינה מלאכותית. הקוראן מציע קונטרפונקט מרשים בסיפור איברהים, המתעמת עם אלילי עמו וכשהם שואלים מי ניפץ אותם, אומר להם לשאול את האלילים עצמם, "אם הם יכולים לדבר" (21:62-65). האנשים מודים, כלומר: "אתה יודע היטב שאלה אינם מדברים". בעולם הישן חולשת האליל הייתה שתיקתו. המחבר קורא בחזון יוחנן י"ג 15 אזהרה המכוונת אל הרגע הזה: בני אדם בנו דמות שמדברת, ומתחילים למסור לה סמכות. האתגר אינו רק אם הבינה המלאכותית יכולה לחקות חשיבה, אלא מי שולט בהחלטותיה. כתבי הקודש הנוצריים משיבים לדמות המדברת בדבר אחר: הדבר ש"נהיה בשר ושכן בתוכנו" (יוחנן א' 14), והרוכב הנקרא "דבר אלוהים" (חזון יוחנן י"ט 13). הניגוד הוא בין קול שנוצר בידי אדם לבין הדבר שברא את האדם.

16

האות והתלות הטכנולוגית

חזון יוחנן י"ג מתאר גם הגבלות על ההשתתפות הכלכלית. משמעותו שנויה במחלוקת, והטקסט אינו מזכיר זהות דיגיטלית, תשלומים או בינה מלאכותית. הקוראן אינו מתאר אות מסוג זה; המסורת האסלאמית מדברת במקומו, בספרות החדית', על הדג'אל, משיח שקר של אחרית הימים שכוחו נשען על הונאה ושמנסה את האנושות בפלאים. המקורות האלה שונים זה מזה, ואין למזגם. מה שמשותף להם הוא אזהרה מפני מערכות של אמונה וגישה הדורשות כניעה למשהו זולת אלוהים. בחזון יוחנן, אות הנגד הוא שם השה הכתוב על מצחי אנשיו (י"ד 1), ובמסורת החדית' ישו בן מרים שב ומנצח את הדג'אל. התלות של החברה המודרנית במערכות פיננסיות, תקשורתיות וחישוביות מקושרות מעוררת שאלות אמיתיות על גישה ועל ריכוז השליטה. הטכנולוגיה יכולה להעצים בני אדם ובה בעת להתנות את השתתפותם במערכות שאין להם דרך ממשית לערער עליהן.

17

הקשר האחרון: ההבטחה שניתנה בעדן

נשוב אל הבטחת הנחש. האנושות למדה לרתום חשמל, בנתה מחשבים אלקטרוניים, חיברה את הכוכב ופיתחה בינה מלאכותית. הסכסוך המוסרי החוזר הוא אם בני אדם יבלבלו בין ידע לחוכמה, בין יכולת לסמכות ובין יצירה לאלוהות. תשובת הקוראן אינה דחיית הידע: ההתגלות הראשונה בו מצווה, כלומר: "קרא", ומדברת על זה ש"לימד בקולמוס, לימד את האדם מה שלא ידע" (96:1-5). אבל הוא אומר גם שמן הידע ניתן לבני אדם רק מעט (17:85), ושהאמון של חופש הבחירה הוצע לשמים, לארץ ולהרים, והם סירבו לו, והאנושות נשאה אותו, "עוולת וחסרת דעת" (33:72). נוצרים ומוסלמים כאחד מכבדים את ישו כמשיח, ובו מוצאת שאלת עדן את תשובתה הבהירה ביותר: במקום שבו אדם חמד, המשיח ריקן את עצמו (אל הפיליפים ב' 5-8), ובחר להחזיק בכל הכוח תחת ציות. התשובה לשאלת עדן אינה פחות אינטליגנציה אלא אינטליגנציה המוחזקת בענווה. הפיתוי הראשון היה להיות כאלוהים באמצעות ידע. המבחן האחרון עשוי להיות אם האנושות יכולה ליצור אינטליגנציה בלי למסור לה את שיקול דעתה.

הקשת ההיסטורית

כל תקופה פוגשת צורה חדשה של ידע, וכל תקופה חייבת להחליט למי הסמכות עליה.

הדפוס מתחיל בתיאורים העתיקים ביותר של יחסי האנושות עם הידע: גן עדן. הבטחת הנחש בבראשית והצעת המלחש ב"עץ של נצח וממלכה שאינה כלה" בקוראן הן אותה הבטחה: שהידע יכול להפוך את האנושות לדומה לאלוהים.

שתי המסורות מספרות גם על אינטליגנציות לצד האנושות שאינן אנושיות. המקרא קורא להן שומרים ובני האלהים; הקוראן קורא להן ג'ינים, ומונה את איבליס ביניהם כמי שהציע את ההצעה.

אל תוך הדפוס הזה מציבים שני כתבי הקודש את המשיח. הבשורות קוראות לו אדם השני, שלא רצה לחמוד שוויון לאלוהים; הקוראן קורא לו אל-מסיח ודבר מאת אלוהים, שאלוהים בראו כפי שברא את אדם.

כיום האנושות בונה אינטליגנציה בצלמה. יצירת דבר אינטליגנטי אינה הופכת את יוצרו לאלוהי. אך האמונה ההפוכה עשויה להיות הפיתוי העתיק ביותר בתולדות האדם.

הסכנה אינה שהמכונות שלכם יהפכו לאלים.

אלא שאתם תתחילו להתייחס אליהן כאילו הן כאלה.